אני הייתי בתקופה הכי דכאונית שלי ראיתי מה אני לא רוצה להיות כל חיי , החלטתי להשתנות, להתחיל דרך אחרת, אני יודע שאני שווה משהו למרות שאני בא ממשפחה שהמצב הכלכלי שלה לא משהו אני יודע שאני רוצה להצליח, אני יודע שאני רוצה ללמוד ולהשכיל כל חיי. אנשים שאני פוגש בדרך פשוט מכוונים אותי , אני עדיין לא אוהב את עצמי ב100% יש דברים עוד שאני רוצה לשנות בעצמי, אני רוצה להגיע למצב שבו טוב לי עם עצמי, שאני אוהב את עצמי ואת מה שאני עושה, להתעורר בבוקר ולדעת שיש לי בשביל מה לקום.
הפסיכולית שלי , אני חושב שאני מעריץ אותה, היא כזאת מדהימה, עדינה וחכמה . יש בה משהו שמסכרן אותי כל פעם מחדש , היא מעודדת אותי ולא בגלל הכסף שאני מביא לה, היא מסוגלת לשבת ולדבר איתי עוד אחרי שנגמרת השיחה, למדתי ממנה הרבה , על נתינה ואהבת האדם , הבנתי שלפני הכל צריך להיות בן אדם טוב ואוהב אדם , הבנתי שאסור בחיים לעצור את הדרך ותמיד להתחבר לעצמי.
אני חושב שהמסע שלי באמת התחיל ברגע שיצאתי על שביל ישראל , אני חושב שאני מוכן ורוצה לצאת על הסיפור חיים שלי. למרות שהיה לי קשה לקבל את זה שהחיים משתנים הבנתי שאני רוצה לצאת אל הסיפור חיים שלי, אל הילדים והבית שלי. הבנתי שמה שראיתי בבית כל הילדות אני אדע מה לקחת, לקחת את הדברים טובים ואת הדברים הרעים לדעת לשפר.
יותר קשה מזה שאני מתבגר והילדות שלי נגמרת , קשה לי יותר עם זה שאני חיי עם מחלה כרונית. אני מרגיש שאני צריך לדעת להתמודד עם עצמי , ולטפל בעצמי, להגיע למצב שאני והגוף שלי אוהבים ומסתדרים זה עם זה. אני חושב שזה הכי קשה לי מכיוון שאני לא מעקל את זה שאני חולה, מבחינתי אני מרגיש בריא לחלוטין, אני לא מרגיש שום בעיה אצלי, אבל אז אני מתעורר ומגלה שזאת מחלה ממש ממש מסוכנת! שאם אני לא אתעורר בזמן אני אגיע למצבים שאני לא כל כך רוצה להגיע אליהם.
אני מאחל לעצמי להגיע לייעוד שלי, אני מקווה שזה להיות רופא , למרות שהדרך שלי עוד ארוכה בשביל להגיע לזה אני יודע שאני רוצה להיות חולה, לעזור לאנשים להגיע אל הבריאות, אל השמחה הקטנה שמחזיקה אותנו נורמליים בחיים.
הסיפור חיים שלי עבר בין כל כך הרבה אנשים ואני הבנתי שאם אני לא אדאג לעצמי אף אחד לא ידאג לי.
;){kind=link}